החלטה בתיק רע"א 41851-09-13

1.         בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד הרשם הבכיר אפרים צ'יזיק) מיום 11/7/13 בתיק ת"א 21975-05-13, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לחייב את המשיבה, שהיא התובעת באותו תיק, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת.

2.         המבקשת טוענת טענה מקדמית, לפיה לא רשאי היה בית משפט השלום ליתן החלטה בטרם מיצתה זכותה להשיב לתשובת המשיבה, ומשניתנה החלטה קודם לכן, פעל בית משפט קמא בניגוד לתקנה 240(ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).

            עוד טוענת המבקשת כי מדובר במשיבה אשר הגישה תביעות דומות עד כדי זהות, כנגד מספר נתבעים, שחלקם מיוצגים על ידי בא כוח המבקשת. בכל אחת מן התביעות הוגשה בקשה על ידי המבקשת להפקדת ערובה. בתיק אחר נעתר בית משפט השלום לבקשה (כב' השופטת הדסה אסיף) והורה על הפקדת ערובה, בתיק הנוסף, טרם ניתנה החלטה, ובתיק זה נדחתה הבקשה, לטענת המבקשת, על בסיס טעויות עובדתיות ומשפטיות, תוך שלילת זכותה של המבקשת, כאמור, להשיב לתשובת המשיבה.

3.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

הגם שהיה מקום לאפשר הגשת תשובה לתשובת המשיבה, כמפורט בתקנה 241(ג1), לא ראיתי בנימוקים שפורטו בפניי, טיעונים אשר יש בהם כדי לשנות מהותית מההחלטה שניתנה על ידי הערכאה הדיונית.

4.         כמפורט בבקשת רשות הערעור, המשיבה, לטענתה, בעלת הזכות למסחר את שידורי משחקי הכדורגל הידועים בשם "יורו 2012", בישראל.

המבקשת היא הבעלים והמנהלת של עסק אשר הקרין משחק כדורגל ממשחקי יורו 2012 ביום 17/6/12, ללא רשות המשיבה, ובכך לטענת המשיבה, הפרה המבקשת זכות יוצרים שבידי המשיבה. בגין אותה הפרה, תבעה פיצוי - פיצוי סטטוטורי מכח חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 - כאשר הפיצוי הנתבע הועמד על סך של 85,000 ש"ח.

5.         בהחלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום, בחן בית המשפט את מהות החיוב בהפקדת ערובה כאשר מדובר בחברה, תוך התייחסות מפורטות לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ), לצד הוראת תקנה 519 לתקנות.

            חזר ופירט את תוכנה של הבקשה כפי שהוגשה בפניו וקבע כי הבקשה כפי שנוסחה לא צלחה את השלב הראשון שיש לבדוק - קיומה של טענה כי אם התובעת, שהיא המשיבה, תחוייב בהוצאות, יקשה עליה לעמוד בהם. ודי למעשה בטעם זה כדי לדחות את הבקשה להפקדת ערובה.

6.         יחד עם זאת, הערכאה הדיונית המשיכה ופירטה את הנושאים הנוספים שעליה לבחון לצורך הכרעה בשאלה אם יש מקום להפקיד ערובה. בית המשפט קבע כי לא הוכח בפניו, במידה הנדרשת, בשלב זה של ההתדיינות, כי המשיבה לא תוכל לעמוד בתשלום ההוצאות בהן תחוייב, אם תחוייב, לא הוכח כי מדובר במסכת עובדתית טורדנית או חסרת עילת תביעה. נהפוך הוא, מדובר בתביעה המדברת על פגיעה בזכות יוצרים, ולא ניתן לראות בתובענה כפי שנוסחה, כבעלת סיכוי קלוש באופן המצדיק הטלת ערובה, כבר בשלב זה של ההתיידנות.

            בית משפט השלום התייחס אף לתביעות הנוספות המקבילות שהוגשה על ידי המשיבה כנגד נתבעים אחרים, היה ער להחלטה של כב' השופטת הדסה אסיף, אשר הורתה על הפקדת ערובה, ולמרות האמור, לא ראה בהן כדי להכריע במחלוקת שבפניו.

            לכן, בהעדר טענות הגנה ובהעדר הצבעה על קושי בתשלום כספים, לא מצאה הערכאה הדיונית הצדקה לחייב בהפקדת ערובה.

7.         כאמור, לא נתבקשה תשובה לבקשה, ודינה להידחות.

            עיון בסעיף 353א לחוק החברות ובתקנה 519 לתקנות, מורה כי החיוב בהפקדת ערובה נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, התערבותה של ערכאת הערעור לא תעשה על דרך השגרה, ובנסיבות העניין אין מקום להתערב בהחלטה שניתנה.

8.         בית משפט קמא הגיע לתוצאה אליה הגיע, לאחר שבחן נכונה את טיעוני הצדדים, קבע ממצאים עובדתיים נדרשים לצורך הכרעה במחלוקת שבפניו, ויישם נכונה את העקרונות המשפטיים בסוגייה הנדונה על התשתית העובדתית שהוצגה בפניה.

9.         בהחלטה של בית משפט השלום, הפנה בית המשפט גם לפסיקה שניתנה בנדון (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים), שם עמד בית המשפט העליון על השאלה הנדרשת בהתייחס לעילת התביעה ולסיכוייה לצד הזכות הבסיסית של כל אדם לגישה לבית המשפט, מה שמחייב הפעלת שיקול דעת זהיר ומתון בנוגע לאופן הבטחת הוצאות המשפט.

במקרה דנן אותרה נקודת איזון בין הזכויות הנוגדות של התובע מצד אחד לעומת זכותו של הנתבע שלא להיות מוטרד בתביעות טרדניות ללא בסיס, מצד שני, ואין מקום להתערב בתוצאה שנקבעה.

10.        בית משפט השלום עמד על השאלה הראשונה הנדרשת לבחינה והיא - אם נטען והוכח שאם אכן יזכה הנתבע בתביעתו והתובע יחוייב בהוצאות, לא יוכל האחרון לשאת באלה או יקשה עליו לעמוד באותו חיוב, וקבע שטענה כזו לא רק שלא הועלתה אלא אף לא הוכחה, וזאת בין אם נטל ההוכחה על המבקשת ובין אם הנטל על המשיבה.

            על פי קביעתו של בית משפט השלום - ואין בדעתי להתערב בקביעות אלה על פי הנסיבות שפורטו בפניו -  לא הועלתה טענה או פירוט נדרש בדבר קושי לשאת בהוצאות, ככל שהמשיבה תחוייב בהן, וכי אין די בעובדה שהון המניות של המשיבה עומד על 25,000 ש"ח בלבד, במיוחד כאשר טענה זו הועלתה כטענה עובדתית לגבי העדר היכולת של המשיבה לשאת בהוצאות, וכאשר העלאת הטענה נעשתה בשפה רפה (ראה סעיף 10 של ההחלטה).